|
פיצויי בגין פתיחת פרופילים בדויים ב"דה מארקר קפה"
אדם הגיש תביעה על סך 17,800 שקלים כנגד החברה המפעילה את אתר האינטרנט "דה מארקר קפה". התובע טען כי נודע לו שאדם אשר נוהג להטרידו פרסם באתר שני פרופילים בדויים – אחד תחת שמו ואחד תחת שמה של אימו המנוחה.
לטענתו, הדברים מהווים לשון הרע בשל כך שהתמונות שצורפו להם אינן אמיתיות וכן בשל תוכנם. לטענתו, היא ביקש מהנתבעת להסיר את הפרופילים, גם בטלפון וגם באמצעות המייל. המערכת ביקשה מהתובע להמציא עבורה "תצהיר ערוך כדין לפיו שני הפרופילים אינם שלו". לטענת התובע, מדובר היה בדרישה אשר אינה מהוגנת בתקנון האתר ומהווה אפוא רשלנות מכוונת.
הנתבעת הגדירה את התובע "תובע סידרתי אשר מטריד בתביעות טורדניות את מערכת המשפט". לטענתה, תביעה זו הינה אחת מתביעותיו הטורדניות של התובע ואין אלא לדחותה.
בנוגע להסרת הפרופילים, הנתבעת תיארה בפני בית המשפט את הנוהל המקובל על פיו היא מבצעת פעולה זו. ראשית, ברגע שאדם מבקש הסרת פרופיל, בטענה כי לא מדובר בפרופיל שלו, הנתבעת פונה למפרסם הפרופיל ומבקשת את תגובתו. לאחר מכן, נשקלת האפשרות של הסרת הפרופיל.
במקרה בו האדם אשר מבקש את הסרת הפרופיל איננו מעוניין כי הנתבעת תפנה למפעיל הפרופיל, וזאת משום שהוא חושש מתגובתו של האחרון, עליו לתמוך בקשתו בתצהיר ערוך כדין לכך שלא מדובר בפרופילים שלו. במקרה דנן, טענה הנתבעת, התובע לא עשה כאמור ועל כן הוא אינו יכול להלין אלא על עצמו.
קראו עוד בתחום:
לטענת הנתבעת דרישותיה אינן אלא דרישות מידתיות וסבירות. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי לא קיימת עילה בעניין זה לגבי הפרופיל הבדוי של אימו המנוחה של התובע. הנתבעת הוסיפה כי זהות המפרסם הייתה ידועה לתובע ועל כן התביעה הייתה אמורה להיות מוגשת כנגדו ולכן כנגדה. מבחינת משפט האינטרנט, הנתבעת טענה כי מדיניות משפטית נכונה תביא לכך שלא תוטל אחריות על ספק השירות במקרה כגון זה בו הספק אינו יודע בעת הפרסום כי המידע אינו נכון.
בית המשפט קבע כי דרישתה של הנתבעת לתצהיר ערוך דין הינה דרישה סבירה ומידתית. מאידך, המשך הפרסום גם לאחר שהוגשה התביעה לא היה מידתי וסביר. אי לכך, נקבע כי התובע יהיה זכאי לפיצויים, אך נמוכים באופן משמעותי מהנתבע על ידו.
הגישות השונות לגבי האינטרנט
בפסק הדין נכתב כי המחוקק טרם התייחס בחוק איסור לשון הרע, לרשת האינטרנט באופן ספציפי. אי לכך, בשורה של פסקי דין אשר ניתנו בעניין זה, קיימת מחלוקת לגבי אחריותו של ספק אינטרנט לפרסום לשון הרע באתר אותו הוא מפעיל. כמו כן, טרם הוברר על ידי המחוקק כיצד צריך לנהוג ספק אינטרנט כאשר דברי לשון הרע מפורסמים על ידי צד ג' כנגד צד ג'.
קיימות אפוא שתי פסיקות עיקריות לעניין זה: האחת גורסת כי בית המשפט רשאי לתת צו לחשיפת זהות גולש אשר נטען כי פרסם לשון הרע, רק אם עולה לכאורה מפרסום הדברים כי עסקינן בעבירה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע, ורק לאחר שהמבקש שכנע כי ניסה לפנות לאותו גולש אנונימי באותו פורום או אתר והודיע על כוונתו לפנות לערכאות המשפטיות.
השנייה גורסת כי בית המשפט רשאי לתת צו למסירת זיהוי הכותב במקרים בהם ישנו חשש של ממש לביצוע עוולה ולא רק במקרה אשר מקים לכאורה עבירה פלילית של לשון הרע.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי במועד בו עלו הפרופילים לאתר, הנתבעת לא ידעה על כך שמדובר בפרסום המהווה לשון הרע. כמו כן, לא הייתה מחלוקת כי גם המפיץ לא פעל מטעם הנתבעת. השאלה הייתה למעשה - האם מפעילת האתר פעלה כדין בעת שדרשה מהתובע המצאת תצהיר עבור הורדת הפרופילים?
בית המשפט קבע כי בקשת התצהיר הייתה במקומה והיוותה החלטה סבירה ומידתית. עם זאת, התובע הגיש תביעה לערכאה המשפטית, ובמועד זה היה על התובעת להסיר את הפרופיל ולא להמתין עד לפסק דינו של בית המשפט. אי לכך, נקבע כי התובע זכאי לפיצויים, אך בסך כ-1,700 שקלים בלבד.
|
