|
חשיפת מקור עיתונאי בשל פגיעה בפרטיות ולשון הרע, האמנם?
ת"א 57576-05-11
בית המשפט קבע כי אתר החדשות Ynet לא יהיה חייב לחשוף מקור עיתונאי. החלטה זו התקבלה במסגרת דיון בבקשה שהוגשה בעקבות תביעה של אסיר שטען כי הוא הוצג בסרטון בכתבה באתר לאחר שהוא נדקר בשעת מקלחת. האסיר ביקש מבית המשפט להורות על חשיפת המקור אשר העביר את הסרטון לאתר, אך בית המשפט השלום בתל אביב קבע כי דין הבקשה להידחות. בפסק הדין נקבע כי חשיפת המקור העיתונאי תוכל להיות רק בהתאם לוויתור המקור על החיסיון.
קראו עוד בתחום:
מדובר בפרשה אשר נולדה כאשר סרטון מצלמות האבטחה מבית הסוהר רימונים הועבר לידי העיתונות ואתר Ynet פרסם כתבה בעניין. בתגובה, האסיר אשר צולם בסרטון הגיש כנגד מפעילת האתר תביעה לפיצויים בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע. האסיר טען, במקביל לתביעה, כי היה על הנתבעת לחשוף בפניו את זהות המקור העיתונאי שהעביר את הסרטון. בכתב התביעה נטען כי הסרטון הציג את התובע ב"רגעיו הקשים ביותר", כאשר הוא "פצוע, שותת דם ועירום".
האסיר טען כי הסרטון ביזה והשפיל אותו, הן בפני משפחתו והן בפני מכריו. כמו כן, האסיר הוסיף כי הוא מעוניין להגיש תביעת פיצויים כנגד האדם או הגוף אשר העבירו את הסרטון לעיתון, ואי חשיפת המקור העיתונאי תעמיד אותו בפני שוקט שבורה.
אתר האינטרנט מבכר את חופש העיתונות
אתר האינטרנט טען כי אין לקבל את התביעה ואת הבקשה לחשיפת המקור. ראשית, הודגש כי מדובר במצלמות אבטחה אשר צילמו את מסדרון בית הסוהר, ולא את המקלחת. שנית, הנתבעת טענה כי מעשה הדקירה עצמו לא נראה, והסרטון לא פגע באסיר, בשמו ו/או בפרטיותו. שלישית, ב-Ynet טענו כי בתי הסוהר בישראל שייכים למוסדות המדינה ועל כן קיימת לציבור זכות לדעת מה מתרחש בין כותליהם. נטען כי התנהלותו של שירות בתי הסוהר בהעברת הקלטת לעיתונות הייתה מוצדקת ובזכותה ניתן להעביר ביקורת ציבורית רלבנטית על הרשויות המוסמכות.
הנתבעת הוסיפה כי חשיפת מקור עיתונאי, במדינה דמוקרטית אשר מקדשת את חופש הביטוי, איננה אלא עניין חריג ביותר. דהיינו, נטען כי לא היה מקום לחשוף את המקור העיתונאי וזאת משום שהתובע לא השכיל להציג "נימוק שהצדיק צעד כה דרסטי מבחינת חופש העיתונות". יתרה מזאת, הנתבעים הוסיפו כי סביר להניח שהאסיר לא היה מעוניין בזהות המקור לשם הגשת תביעה, אלא הוא רצה לנקום במקור בשל פרסום הסרטון.
בית המשפט קבע כאמור כי דין הבקשה להידחות. בפסק הדין נקבע כי חיסיון מקור עיתונאי הינו זכות אשר נתונה למקור עצמו ולא לעיתונאי. לאמור, כל אימת שהמקור העיתונאי לא וויתר על החיסיון, ולא הוכח טעם חריג אשר הצדיק את חשיפתו, אין מקום לאפשר למאן דהו לדעת מהי זהותו של מקור זה. יתרה מכך, עסקינן בסרטון אשר נמצא בשימושה של הפרקליטות במסגרת הליכים פליליים. אי לכך, נקבע כי מדובר בחומר אשר לעיתונות ולציבור הייתה גישה אליו גם ללא צורך בקבלתו מהמקור המדובר.
דהיינו, בית המשפט קבע כי לא התקיים הקשר הסיבתי שבין העברת הסרטון לידי העיתונות על ידי פלוני אלמוני, לבין פרסומו והנזק אשר נגרם לאסיר - לטענתו - כתוצאה מכך. יתרה מזאת, השופטת הדגישה כי האסיר צירף לתביעתו תמונות מהסרטון, אשר היה ניתן להתרשם מהן בבירור כי הם צולמו במסדרון בית הכלא ולא במקלחת. כמו כן, פניו ופלג גופו העליון נותרו חסויים.
השיקולים בחשיפת מקור עיתונאי
"למרות חשיבותו הרבה של החיסיון העיתונאי, חיסיון זה לא נקבע בחוק הישראלי אלא בפסק דין ציטרין שקבע כי מדובר בחיסיון יחסי, להבדיל מחיסיון מוחלט, וכי על בית המשפט לקחת בחשבון בשיקול דעתו לעניין הסרת חיסיון, כי לפניו שני אינטרסים בעלי חשיבות וסותרים: כל חיסיון מגביל את האפשרות לגלות את האמת, ולפיכך הוא בגדר מחסום מפני עשיית המשפט והצדק בהיקפם המלא. מול זה, ישנו השיקול של הזרימה החופשית של מידע לעיתונות וממנה לציבור", נקבע בפסק הדין.
|
