בקשה לביטול פסק בורר - ימי פגרה נחשבים במניין הימים למועד ההתנגדות

ימי הפגרה נחשבים במניין הימים ולא תותר הגשת בקשה נגד פסק בורר
 

האם ימי פגרת בית המשפט נחשבים בתור מניין הימים בהם ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בורר? בני הזוג במקרה דנן חתמו על הסכם בוררות ובמסגרתו הסכימו כי בורר יכריע בסכסוך ביניהם. הסכסוך היה בנוגע לשני הסכמים מקבילים אשר ספק נפל בתוקפם. במרץ 2009 ניתן פסק בורר אשר דחה את שתי תביעות הצדדים וקבע כי לא התגבש בין הצדדים הסכם כלשהו, מחייב ואכיף. במאי 2009 הגישה האישה תביעה אשר עניינה הינה ביטול פסק הבורר.

האישה טענה כי פסק הבורר ניתן תוך חריגה מסמכות משום שהבורר הוסמך לקבוע איזה הסכם תקף ואף הוסמך לקבוע תנאים אחרים המחייבים את הצדדים. לטענתה, הבורר לא היה מוסמך לקבוע כי בין הצדדים לא נחתם הסכם כלל.

הגבר טען כי יש לדחות את הבקשה היות והיא הוגשה בחלוף 52 ימים ממועד מתן פסק הבוררות. לטענתו, סעיף 27 לחוק הבוררות קובע כי יש להגיש את הבקשה בתוך 45 ימים מיום מתן הפסק. המבקשת הגיבה לתשובת המשיב וטענה כי תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984, הקובעת כי תקופת פגרת בית המשפט לא תבוא במניין הימים, חלה אף על הליכים על פי חוק הבוררות.

הגבר הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין דומה אשר קבעה כי אין לראות את ימי הפגרה כדוחים את הזמן הקצוב להגשת בקשות בענייני בוררות ובקשות לביטול פסק בורר בכללן. האישה הוסיפה לעומת זאת כי במקרה דנן, בו יש ספק, יש לפעול על פי סעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה המאפשר לבית המשפט לענייני משפחה גמישות דיונית. כמו כן, לדבריה, דחיית התביעה עקב איחור קצר במועד, עלולה לגרום לפגיעה אנושה בזכות החוקתית של גישה לערכאות.
 

המסגרת המשפטית

החוק והתקנות קובעים שני מסלולים לביטול פסק בורר - המסלול העצמאי והמסלול המגיב.המסלול העצמאי להגשת בקשה לביטול פסק בורר מתייחס סעיף 27 של החוק הבוררות. סעיף זה קובע בצורה מחסום ברור המונע מבית המשפט להידרש לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 ימים מיום מתן הפסק (אלא אם כן האריך בית המשפט את התקופה מטעמים מיוחדים).

בכל הנוגע למסלול העצמאי, אין בכוחן של תקנות הבוררות או תקנות סדר הדין האזרחי כדי לעכב את המסגרת הנוקשה שנקבעה בסעיף 27 של חוק הבוררות. תקנה 529 מתייחסת על פי לשונה לזמנים שנקבעו בתקנות בידי בית המשפט או רשם אך איננה מתייחסת להוראת חוק הקוצבת זמנים.

על כן, בית המשפט קבע כי לא ניתן להאריך את מסגרת הזמן שנקבעה בהוראה זו. השופט הוסיף כי עולה שאין בכוחה של תקנה 529 להפשיר את ההסדר הסטטוטורי שמקורו בחוק הבוררות, כפי שאין בכוחה להתגבר על מועדים שנקבעו במפורש בחוקים מיוחדים.