|
לשון הרע בפורום באינטרנט – פיצויים
כתבת עיתון ידיעות אחרונות, אתי אברמוב, פרסמה בדצמבר 2007 כתבה ביקורתית על המרכז לאומנות הפיתוי. מדובר בחברה אשר מלמדת את לקוחותיה, גברים ברובם, טכניקות שונות באמצעותן הם יכולים ליצור קשרים חברתיים עם נשים. במסגרת הכתבה שובצו, בין השאר, קטעים אשר פורסמו באתר המרכז לאומנות הפיתוי והוצגו שיטות, לכאורה אגרסיביות, המלומדות על ידי החברה. בסוף הכתבה התבקש מנהל המרכז, אשר משמש גם כמנהל האתר והפורום האינטרנטי, לתת את תגובתו לכתבה.
מספר שעות לאחר פרסום הכתבה, פרסם אחד מבוגרי המרכז הודעה בפורום בה הוזכר שמה של הכתבת. בהודעות הבוגר סופר על "סיפור פיתוי" בין הבוגר לבין הכתבת אשר כלל בין השאר תיאור אגריסיבי ומבזה של יחסי המין שהתקיימו לכאורה ביניהם. גולשים נוספים בפורום הגיבו במספר תגובות מזלזלות וחלקם אף קישרו בין "תסכולה" של הכתבת מהמפגש עם בוגר הקורס לבין כתבתה.
כשנה לאחר מכן, הכתבת גילתה כי שמה מופיע באופן מפורש בפורום המדובר. הכתבת מיהרה להגיש תביעה בגין לשון הרע כנגד המרכז לאומנות הפיתוי, מנהלו והגולש אשר כתב ההודעה.
פרסום בדוי בפורום קטן וסגור
הנתבעים טענו כי דין התביעה להידחות, וזאת משום שבעת הפרסום הכותב כלל לא תיאר לעצמו כי קורא סביר יחשוב שמדובר בפרסום אותנטי. כמו כן, לדבריו, מדובר היה בפרסום בדוי אשר התפרסם בפורום קטן וסגור ונועד לשמש כפארודיה על כתבתה של אברמוב. זאת ועוד, הגולש הוסיף כי הוא פרסם את הדברים כמעין תשובה לכתבה אשר פגעה באופן ישיר בו ובקהילה אליה הוא משתייך.
בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה. השופטת, שושנה אלמגור, כתבה בפסק הדין כי הפרסום המדובר לא היווה ביקורת לגיטימית על הכתבה אלא הוא בבחינת לשון הרע. מדובר בדברים אשר התפרסמו ברשת האינטרנט כאשר הם חשופים לעיני כל והגולש הסביר יכול להבין כי מדובר בסיפור אמיתי. כמו כן, השופטת הוסיפה כי היות והגולש ידע כי הדברים אינם נכונים, לא עמדו לו הגנת תום הלב ו\או הגנת אמת בפרסום.
קראו עוד בתחום:
אחריות נוספת לפיצויים הוטלה על מנהל המרכז לאומנת הפיתוי ועל המרכז. השופטת קבעה כי הללו אחראים לנזקי התובעת בגין העובדה שהדברים פורסמו באתר ללא ביקורת, וזאת תחת עינו הפקוחה של מנהל המרכז. המנהל נחשף להודעה הפוגענית כבר עם פרסומה, אך חרף כך ההודעה לא הוסרה מיד על ידו. מדובר במהלך אשר ניתן לצפות אותו מכל מנהל סביר, נכתב בפסק הדין.
|
