ראשי |  גירושין |  הוצאה לפועל    
ברוכים הבאים לאתר what2do - עורכי דין ומידע משפטי לאזרח בתחומים:     תעבורה, נהיגה בשיכרות     תעבורה - עבירות מהירות     תעבורה, הזמנה למשפט     שלילה     פסילת רשיון     כתיבת בקשות,הוצאה לפועל     התנגדות לביצוע,עיכוב הליכים     חוב משכנתא,ייעוץ משפטי     עיקול חשבון בנק     פקודת מאסר...     חקירת יכולת...     איחוד תיקים     חוזה לרכישת דירה     בתים משותפים, סכסוכי שכנים      מקרקעין,עורך דין     הסכם מכר | קניית דירה | מגרשים     רשם המקרקעין | רישום ראשון | טאבו     יעוץ משפטי | הפרת חוזה | הסכם | הערת אזהרה     עורך דין | ליקויי בניה | תביעות קבלנים     חריגות בניה | פינוי פולש | ייעוץ משפטי     המשפט הפלילי | עורכי דין | חקירה     ייעוץ | מידע | מעצר עד תום הליכים     כתב אישום | העדר הרשעה | זיכוי מחמת הספק     חוסר עניין לציבור | עורכי דין | פלילים     עסקת טיעון | חקירות - שיטות, אמצעים | סיוע     עיכוב הליכים | עיכוב פגישת עורך דין לקוח | הארכת מעצר     
מידע לציבור בנושאי - תעבורה, פלילי, הוצאה לפועל, מקרקעין ועוד...

יש לך שאלה משפטית 

www.andjusticeforall.co.il

ראשי > מסחרי > תביעה כספית
חיפוש באתר

שם
דוא"ל
נייד
איזור
נושא 
פרטי
פניה 

* בכפוף לתקנון האתר

לכל המאמרים

לקוח בעייתי בבית קפה - סילוקו חייב את בעל בית הקפה לשלם פיצויים

מחלוקת בין שתי נשים בנוגע לבעלות על דוכן בשוק הכרמל

מי אשם בהפרת חוזה עסקי לצורך פרויקט קבלני?

בעקבות AM:PM - סניף טיב טעם ברמת גן פתוח בשבת

תביעה בגין נזקים כספיים לעסק בשל סכסוך שכנים

מהי חובת הגילוי הנאות המוטלת על יבואן רכבים כלפי לקוח

תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בצילום עיתונות - תמונה של יצחק רבין

יחסי ציבור בדמות מסע הכפשות אינם לגיטימיים בהתנהלות עסקית

ויכוח בין חברה לבין ספק לגבי זכויות יוצרים במוצר

דומינוס פיצה תשיב חלק ניכר מכספי זיכיון למרות שהזכיין הפר חוזה


לכל פסקי הדין
מקרקעין - נדלן
פלילי
הוצאה לפועל
פשיטת רגל
חברות, עסקים, סטארט אפ
דיני משפחה
משפט בין לאומי ומדינות
נזקי גוף ופיצויים
דיני אינטרנט ורשת
דיני עבודה זכויות עובדים
עצות לבחירת עורך דין
טפסים וברורים
תביעות קטנות
מי אנחנו - עורכי הדין
  

תביעה כספית

ברוכים הבאים למדור חדשות ופסיקה בתחום מסחרי:

 

ועכשיו ... תביעה כספית.

 

----------------

 
 


 

1
   
בתי המשפט
א  098909/98
בית משפט השלום תל אביב-יפו
 
19/08/2002
תאריך:
כב' השופטת דליה אבי גיא
בפני:
 
 
 

 

 
בעניין:

התובע

 
ע"י ב"כ עו"ד
 
 
נ ג ד
 

 

 
 

הנתבע

 
ע"י ב"כ עו"ד
 
 
 
פסק דין
 
 
בפני תביעה כספית שהוגשה ע"י מר אורן מאיר (להלן: "התובע") נגד מר זוהר חכם (להלן: "הנתבע") בגין נזקים וחסרון כיס שגרם לתובע במסגרת פעילות בחברת אם & אס-טי. או בע"מ ח.פ. 51-222401-5 (להלן: החברה"). התובע העמיד את תביעתו על סך 157,922 ₪
 
החברה נוסדה בשנת 1995 על ידי התובע ואחד סמואל טייטלבאום (להלן:"טייטלבאום"). החברה לא הייתה פעילה.
 
בחודש פברואר 1996, הועברו מניותיו של טייטלבאום בחברה (בשיעור 50% ממניות החברה) אל הנתבע.
 
סמוך לאחר העברת המניות, החלה החברה לשווק מוצרי קוסמטיקה, אשר נרכשו ע"י החברה מספקים ושווקו באמצעות יועצות יופי בשיטה לפיה, רכשו יועצות היופי חבילות קוסמטיקה מהחברה ולאחר מכן מכרו אותן בתנאים מסויימים. התמורה שקיבלה החברה מיועצות היופי בניכוי עמלת החברה, הועברה לספקים.
 
בשנת פעילותה הראשונה, צברה החברה הפסדים ולפיכך לא יכלה החברה לקבל אשראי מהבנק. אשר על כן, הסכימו התובע והנתבע, כי כל צד יזרים כספים לחברה כדי שתוכל להמשיך בפעילותה.
 
למרות הזרמת כספים זו, החברה הפסיקה את פעילותה בראשית שנת 98.
 
התובע העמיד את תביעתו על סך של 157,922₪ המהווה לטענתו, מחצית מסך כל הכספים שהזרים לחברה ו / או שילם לנושיה, כדי חלקו של הנתבע, וכן חסרון כיס בגין אובדן רווח שנגרם לו עקב גניבת מלאי הסחורה ע"י הנתבע.
 

טענות התובע כמפורט בכתבי טענותיו:

 
1.         לטענת התובע, בסמוך לחודש פברואר 97, התחייבו הצדדים (התובע והנתבע) בעל פה, להזרים לחברה, סך של 50,000 ₪ כל אחד וזאת באמצעות נטילת הלוואה אישית תוך שעבוד דירתם הפרטית לבנק המלווה. עוד הוסכם, שחברה תישא בהחזר ההלוואות הנ"ל.
 
2.         לטענת התובע, לאור ההסכם והתחייבותו המקבילה של הנתבע, לווה ביום 16.3.9,  מבנק לאומי למשכנתאות סך של 57,000 ₪ תוך שעבוד דירתו, ומתוכם הזרים לחברה סך של 37,276 ₪.
 
3.         התובע טוען, כי לאחר שהזרים את כספי ההלוואה לחברה הודיע לו הנתבע, כי לא יעלה בידיו להשיג הלוואות כנגד שעבוד נכסיו מאחר ואלו כבר משועבדים, אך התחייב לשפות התובע כדי מחצית כל הוצאה וכל הזרמה של כספים אשר יאלץ לשלם לחברה ועבור החברה.
 
4.         לטענת התובע, בעקבות ההסכמות דלעיל, המשיך להזרים לחברה או שילם עבורה כספים נוספים, אשר ריכוזם נמצא בסעיף 26 לכתב התביעה ומחציתם עומדת על סך 102,775 ₪.  על כן, הנתבע חייב לשפותו בסכום זה.
 
5.         לטענת התובע, במעשיו ומחדליו, הפר הנתבע את כל התחייבויותיו כלפי התובע על פי כל הסכם שנעשה ביניהם, וגרם לכך שלחברה חסרו כספים לכיסוי חובותיה ולהמשך פעילותה. בנוסף טוען התובע, כי בדיעבד התברר לו, כי מעשיו ומחדליו של הנתבע, היו מתוכננים מלכתחילה.
 
6.         התובע מוסיף וטוען, כי מאז הפסקת פעילות החברה, לא שולמו חובות לבזק בגין שישה קווי טלפון של החברה, ונכון ליום 6.5.98, עומדים החובות לבזק על סך כולל של 15,225 ₪.
 
7.         עוד טוען התובע, כי החברה נותרה חייבת לשני ספקים חוב עבור סחורה שסופקה ולא שולמה בסך של 70,000 ₪ לפיכך, על הנתבע לשפותו  בסך 35,000 בצרוף הפרשי הצמדה וריבית לפחות ממועד הפסקת פעילות החברה.
 
8.         מוסיף וטוען התובע, כי הנתבע הטעה ורימה אותו, מעל באמונו, התעשר שלא כדין על חשבונו וגרם וממשיך לגרום לתובע נזקים.
 
9.         בנוסף טוען התובע, כי הנתבע נטל שלא כדין, מלאי ממחסני החברה בעלות של 70,000 ₪ ולטענתו, בשל גניבת המלאי, נגרם לו אובדן רווח בסך של 18,382 ₪  שכן, החברה הייתה מוכרת את המלאי ברווח של 25%, לאחר הוצאותיה.
 
 
 
טענות הנתבע כמפורט בכתבי טענותיו:
 
1.         לטענת הנתבע, בתחילת שנת 96, סוכם בין הצדדים כי כל צד יזרים לחברה סך של  30,000 ₪, שיושקע בחברה מעת לעת, בהתאם להוצאותיה. לטענתו, המקורות להזרמת הכספים הינם באחריותו הבלעדית של כל צד.
 
2.         הנתבע טוען, כי מעולם לא הסכים לשפות את התובע בהוצאותיו, לא באופן אישי ולא באמצעות החברה. יתרה מזאת, התובע מעולם לא פנה אליו בדרישה שישפה אותו על הוצאותיו.
 
3.         מוסיף וטוען הנתבע, כי בסמוך לחודש מארס 96, העביר לתובע ישירות סך של 24,000 ₪  במזומן, מתוך הבנה ברורה כי אלה יושקעו ע"י התובע בחברה, אך לטענתו, התובע הפר את המוסכם ולא השקיע כספים אלו.
 
4.         כן מוסיף הנתבע וטוען, כי התובע הוא שהפר התחייבויותיו, תוך העלמת מידע ונקיטת פעולות חד צדדיות.
 
5.         לטענת הנתבע, מיד לאחר הפסקת פעילות החברה, פנו אליו נושי החברה בדרישה לתשלום חובות החברה.  לטענתו, שילם באופן אישי חלק מחובות החברה כשסה"כ שילם הנתבע לנושי החברה סך של 88,650 ₪. לטענתו, שילם לנושי החברה אף שלא חתם על ערבות ו/או התחייבות אישית כלשהי.
 
6.         מוסיף וטוען הנתבע, כי בפגישה אקראית בין הנתבע לתובע, נאמר לו ע"י התובע כי חובות החברה מסתכמים בסך של 148,000 ₪, לאותו מועד.
 
7.         לטענת הנתבע, מזכירת החברה  הגברת פרץ ועובד נוסף של החברה, סיפרו לו כי התובע מרבה להחליף המחאות בשוק האפור.
 
8.         הנתבע מוסיף וטוען, כי בסמוך לחודש דצמבר 97, הודיע לו התובע כי מאחר ותוצאותיה של החברה טובות, התובע זכאי להמשיך לקבל שכר של 5,000 ₪ לחודש, לעומת זאת, הנתבע אינו זכאי לכך בשל אי פעילותו בחברה.
לטענת הנתבע, הוא התנגד לכך ובויכוח שהתנהל ביניהם הטיח התובע בנתבע כי אין הנתבע בעל מניות או שותף כלל. מנגד הנתבע הודיע כי בשל חילוקי הדעות ביניהם  הוא מעדיף שלא לקחת חלק בחברה כלל וכי הוא מוותר על מניותיו לטובת התובע. לטענת הנתבע התובע הסכים לכך. בנוסף טוען הנתבע, שבדיעבד התברר לו כי אינו בעל מניות בחברה שכן, אינו רשום בפנקס רשם החברות.
 
9.         עוד טוען הנתבע, כי התובע עשה בחברה ובנכסים כבשלו, הבריח סחורה ונכסים מהחברה לשימושו הפרטי. כן טוען הנתבע, כי התובע חייב לו כספים רבים מאחר ומעולם לא קיבל הנתבע תמורה כלשהי מהחברה, בין במישרין בין בעקיפין, בין כדיבידנד ובין כשכר עבודה.
 
דיון:
 
1.         אין מחלוקת בין הצדדים כי שניהם התחייבו להזרים כספים לחברה (שכן לגירסת התובע כל צד התחייב להזרים לחברה 50,000 ₪ ולגירסת הנתבע, כל צד התחייב להזרים לחברה 30,000 ₪).
 
            הצדדים חלוקים בשאלה האם התחייבו הצדדים באופן הדדי, לשפות האחד את משנהו, כדי מחצית מכל סכום שיזרים כל אחד מהם, לחברה.
 
            לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות שהניחו הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית, היינו אכן הייתה הסכמה הדדית של שני הצדדים (התובע והנתבע), לפיה כל צד אשר יזרים כספים לחברה, ישופה על ידי הצד השני, כדי מחצית מכל סכום שיוזרם לחברה כנ"ל.
 
            מסקנתי זו מבוססת על עדותו של התובע, שככלל הייתה אמינה בעיני ובדבריו כמו גם בעמידתו בבית המשפט ניכרו סימני האמת. מסקנה זו מקבלת חיזוק גם מדברי הנתבע, אשר טוען כי בהתאם להסכמת הצדדים להזרים כספים לחברה, מסר בידי התובע (ולא לחשבון החברה) סכום של 24,000 ₪. ראה גם סעיף 25 לתצהיר הנתבע.
 
            אינני מקבלת גירסת הנתבע כי תשלום זה - אם בוצע - בוצע כהשקעה בחברה, אלא הטענה לביצוע התשלום לידי התובע, מהווה חיזוק לגירסת התובע, בדבר הסכמת הצדדים לשיפוי הדדי בגין השקעת כספים בחברה.
ולראיה, גם אליבא דנתבע, הסכום שולם לידיו של התובע ולא לחשבון החברה.
 
2.         הצדדים חלוקים בשאלה נוספת והיא, האם הייתה התחייבות של שני הצדדים לשאת בחובות החברה לנושיה, כדי מחצית שיעור החובות הכולל?
 
            הצדדים היו פעילים שניהם ומעורבים בעסקי החברה. בהתאם הביאו להעסקת עובדים, קשרו קשרי מסחר עם ספקים וניהלו חשבונות בנק בשם החברה.
 
            בהתאם לראיות שהניחו הצדדים בפני, נראה כי גם התשובה לשאלה האם הייתה הסכמה הדדית לשאת בחובות החברה, הינה חיובית.
 
            בין אם התחייבות זו נבעה מכתבי ערבות ושיפוי לחובות החברה אשר עליהם חתמו שני הצדדים, ובין אם התחייבות זו נבעה ממיצג או מהתחייבות אחרת, או מחובה מוסרית, אין למעשה מחלוקת, ושני הצדדים מודים בחובתם לשאת בחובות החברה לנושיה, בחלקים שווים ביניהם.
 
            (ראה גם דברי הנתבע בפרוטוקול מיום 27.2.02 עמ' 15 ש' 11 - 14 ופרוטוקול מיום 4.3.02 עמ' 15 ש' 24 - 30, עמ' 16 ש' 1 - 20).
 
            מסקנתי העולה מחומר הראיות שהניחו שני הצדדים בפני, הינה כי הייתה הסכמה של כל אחד מן הצדדים לשפות את משנהו, כדי מחצית חובות החברה, אותם ישלם.
 
3.         כעת, נשאלת השאלה, מהו הסכום שהזרים התובע לחברה ו / או שילם עבורה לנושיה (כאשר במחצית משיעור זה מבקש לחייב את הנתבע).
 
א.         לטענת התובע, על הנתבע לשפותו בסך של 102,775 ₪, בגין מחצית הסכומים אשר אותם הזרים לחברה ו / או שילם עבורה לנושיה.
 
מנגד טוען הנתבע כי בפגישה מקרית בין הצדדים, נאמר לו מפי התובע כי כל חובות החברה מסתכמים בסך 148,000 ₪.
 
לבדיקת הסכומים שהזרים כל אחד מן הצדדים לחברה, ובדיקת הסכומים ששילם כל אחד מן הצדדים לנושי החברה ועבורה ולקביעת סכום השיפוי בהתאם להסכם השיפוי ההדדי כאמור, מונה ביום 11.1.00 מומחה מטעם ביהמ"ש, רו"ח יחיאל נוסבאום (להלן: "המומחה").
 
התרשמתי כי המומחה עשה עבודה יסודית, מקצועית ומהימנה.
 
המומחה אישר תשלומים שנטען כי בוצעו, רק על בסיס מסמכים המוכיחים את התשלום (ראה פרוטוקול מיום 11.7.01 עמ' 13 ורישת עמ' 14).
 
מהדו"ח עולה, כי התובע השקיע בחברה סה"כ סכום של 249,019 ₪ - מתוכם הזרים לחברה עד ליום 31.12.97 סך של 85,167 ₪, ואילו סך של 163,852 ₪ שילם לנושים בגין חובות החברה.
 
כן עולה מהדו"ח, כי הנתבע השקיע בחברה סה"כ סכום 44,080 ₪  - מתוכם הזרים לחברה עד ליום 31.12.97 סך של 7,280 ₪ ואילו סך של 36,800 ₪ שילם לנושים בגין חובות החברה.
 
עפ"י הדו"ח, הנתבע חייב לשפות את התובע בסך של 102,469.50 ₪ (מחצית ההפרש בין 249,019 ₪ לבין 44,080 ₪).
 
ב"כ הצדדים לא העלו טענות ביחס לבדיקות והחלטות המומחה פרט לטענת ב"כ הנתבע כי הדו"ח אינו מושלם לאור הסתייגות המומחה עצמו בדו"ח.
 
על פי בקשת הצדדים, נחקר המומחה על חוות דעתו והסביר כי הסתייגויותיו מתייחסות רק לדו"ח הכספי שהגיש כנספח לחוות דעתו וכי לנושא התשלומים אין שום הסתייגות וכדבריו:
"... הוא (הדו"ח - ד.א.) לא מסייג את התשלומים שהוצאו והוצגו בפני, לנושא זה של התשלומים אין לי שום הסתייגות" (ראה עמ' 16 ש' 1 - 13).
 
הסתייגות זו הינה אך ורק לדו"ח הכספי משום שהדו"ח לא עבר ביקורות של שלטונות המס.
 
סופו של דבר, מבדיקת ושקילת חומר הראיות שהונח בפני ובכלל זה מהעדויות ששמעתי בתיק דנן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את חוות דעת המומחה בהסתייגות הבאה:
בחוות הדעת אישר המומחה לתובע כהוצאה, סכום שהוציא התובע בקשר עם הלוואת משכנתא שלקח בסך של 57,000 ₪, כאשר מסכום הלוואה זו הוזרם לחברה סכום של 37,276 ₪.
התובע הגיע להסדר עם הבנק לתשלום 6,000 ₪ שכלל תשלום ריביות, פיגורים, אגרות ושכ"ט עו"ד, משהלוואת המשכנתא לא הוחזרה במועד.
 
לא שוכנעתי כי סוכם בין הצדדים כי החברה תישא בהחזר הלוואת המשכנתא שלקח התובע מהבנק, מן הטעם שעל בסיס הראיות שהוצגו בפני שוכנעתי כי המקור להזרמת הכספים לחברה היה באחריותו הבלעדית של כל צד.
העובדה שהתובע לווה 57,000 ₪ מהבנק, ואילו מתוכם הזרים לחברה כ - 37,000 ₪ בלבד, ואף זאת במספר תשלומים, מחזקת מסקנה זו.
 
לפיכך אין מקום לאשר לתובע, לדרוש מהנתבע, שיפוי כדי מחצית הסכום של 6,000 ₪, ששילם לבנק למשכנתאות.
 
לאחר שכאמור מצאתי את חוות דעת המומחה מקצועית ומהימנה, ובהסתייגות שציינתי לעיל, מצאתי לקבוע כי על הנתבע לשפות את התובע בסך של 99,466.50 ₪.
 
           ב.          באשר לטענת התובע, כי יש לחייב את הנתבע לשפותו גם במחצית חוב החברה לבזק, אשר שולם לאחר הגשת חוות דעת המומחה, הרי שעל פי חומר הראיות שהונח בפני הנני לקבוע, כי אכן על הנתבע לשפות התובע במחצית הסכומים ששילם לבזק כאמור, ככל שהחוב מתייחס לשני מספרי הטלפון של החברה, מספרים 9514607, 9519143 (כפי שעולה מחומר הראיות שהוגש באמצעות תעודת עובד ציבור חתומה על ידי גב' רות זעפרני) לתקופת הפעילות של החברה, היינו עד חודש ינואר 1998 כדלקמן:
 
                        9159143:
                        1. 9.12.97 - 2934.91 ₪.
                        2. 13.8.97 - 363 ₪.
 
                        9514607:
                        1. 13.8.97 - 448 ₪.
                        2. 3.6.97 - 694 ₪.
 
4.         לטענת התובע, כי הנתבע נטל שלא כדין מלאי ממחסני החברה, ומכר אותו תוך מניעת רווח מהתובע, התובע מבסס טענתו זו בעיקר על עדותה של המזכירה זהבה. ואולם, זהבה טוענת כי מסרה בעניין זה דיווח לסמנכ"ל החברה, מר יוסי ממרן (פרוטוקול מיום 4.11.01 עמ' 34 - 35).
 
            לא זאת אף זאת, לגרסתה של העדה זהבה, הנתבע ויוסי ממרן, נהגו לבדוק הסחורה שהגיעה מספקים והיו מזמינים מה שחסר (סעיף 6 ה' לתצהירה).
            לפיכך, אילו היו מתגלים חוסרים בסחורה, הרי שלפחות הסמנכ"ל יוסי ממרן היה יודע על כך.
 
            והנה, מר יוסי ממרן לא הוזמן לעדות. והרי עדותו הינה עדות מהותית, מכלי ראשון.
הלכה פסוקה ומושרשת היא מימים ימימה, שהימנעות מהבאת ראיה או עד מהותי, פועלת לחובת הנמנע (ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1931, התשמ"ט - 1999).
 
            ועוד הלכה פסוקה היא כי טענת גניבה ומרמה הינה טענה המקימה על התובע חובת הוכחה מוגברת, מעבר לחובה הרגילה במשפט אזרחי.
 
            והנה, התובע נמנע מלהביא עדות מהותית של הסמנכ"ל יוסי ממרן, שהיה האיש המופקד על ספירת הסחורה והמלאי וגם האיש אליו פנתה זהבה ודיווחה על הוצאת הסחורה ע"י הנתבע.
            התובע אף נמנע מלהגיש תלונה למשטרה בגין מעשיו הנטענים של הנתבע.
 
            לאחר שבחנתי ושקלתי את חומר הראיות שהונח בפני בסוגיה זו, מצאתי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח טענתו במידת ההוכחה הנדרשת.
 
לפיכך אני דוחה טענה זו.
 
סוף דבר:
 
1.         הנתבע ישפה את התובע בסכום של 99,466.50 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 6.12.00 ועד התשלום בפועל (ראה סעיף 3 א' לעיל).
 
 
 
 
2.         הנתבע ישלם לתובע סכום של 3,298 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 9.12.97, וסכום של 1,142 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 8.7.97 (ראה סעיף 3 ב' לעיל).
 
3.         הנתבע ישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
 
 
 
ניתנה היום י"א באלול, תשס"ב (19 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים.
 
 
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ שני הצדדים, באישור מסירה, ותוודא קבלתו בידם.
 
 
 
 
 
                                                                               
דליה אבי גיא, שופטת
 

שאלות תגובות או הערות:
שם + משפחה
דוא"ל
טלפון
איזור
נושא
פרטי פניה
* בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר

רוצה שעורך דין יחזור אליך עם תשובות? לחץ/י כאן

אולי תרצו לקרוא על:

מוניטין וזכויות יוצרים
אישור ביהמ"ש להגשת תביעה כספית נגד משרד רואי חשבון
חוזה בעל פה, מה תוקפו?
עריכת הסכמים ומידע על חוזים, רוצה לערוך חוזה?
תביעה בגין גניבת עין
קיפוח בעל מניות בחברה
מוניטין, מה מעמדו המשפטי?

לכל המאמרים


אולי תרצו לקרוא פסקי דין וחדשות בנושא:

האם מעורבות עולם תחתון בהליך בוררות היא עילה לביטול פסק בוררות? 22.9.11
מכירת מוצרים מזויפים והפרת זכויות יוצרים - פיצויים לחברה אמריקנית 20.7.11
פיצויים בעקבות תוכנית ההתנתקות - חישוב עבור עסקים בלתי מאוגדים 13.6.11
עילות לפירוק עמותה בבית המשפט 12.5.11

לכל פסקי הדין



    המידע באתר זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, הגלישה באתר הינה בכפוף לתנאים המופיעים בתקנון האתר

   כל הזכויות שמורות © אין להעתיק, לצלם או לעשות כל שימוש בתוכן ללא אישור בכתב ממנהלי האתר.

ראשי |  תקנון האתר |  מפת האתר