אישור הסדר פשרה במסגרת תביעה ייצוגית נגד מחלבות שטראוס

פסק דין

1.      בין הצדדים שבפני הושג הסדר פשרה, במסגרת תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, שהגיש התובע כנגד הנתבע.

הסדר זה הוגש לאישורו של בית המשפט, כמצוות סעיף 18 לחוק התובענות הייצוגיות התשס"ו-2006. (בש"א 2449/08).

היועץ המשפט לממשלה, אשר התבקש להתייחס להסדר כמצוות סעיף 18(ד) לחוק, מתנגד לאישורו ולמתן תוקף של פסק דין. לטענתו:

"אין מקום, לפחות בשלב זה, לאשר את הסדר הפשרה כמבוקש וכי על בית המשפט, לכל הפחות, למנות בודק בהתאם לסעיף 19 לחוק לשם קבלת חוות דעת לגבי היותו של ההסכם הסכם ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה".

2.      הסדר הפשרה, אשר לאישורו מתנגד היועץ המשפטי לממשלה, בטרם נבדק ע"י בודק האם "ראוי הוא, הוגן וסביר" כלפי כל חברי הקבוצה, קובע כדלקמן:

      "שטראוס (הנתבעת) תסמן על מוצרי החלב שלה שבכשרות 'רגילה' המכילים רכיבים המופקים מחלב נוכרי סימון הנותן ביטוי לעובדה זו באופן ברור – הכל בהתאם לדרישה הנ"ל של ועדת הכשרות של מועצת הרבנות הראשית, שהרב מיטליס הודיע כי הוא מסכים לה".

עוד הוסכם, כי הנתבעת תשלם לתובע המייצג ולבא כוחו גמול ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.50,000 ₪, בצירוף מע"מ (-.15,000 ₪ לתובע המייצג ו-.35,000 ₪ לבא כוחו).

3.      ההסדר הושג על רקע טענת התובע, שומר מצוות וצרכן מזון כשר, לפיה אי ציון העובדה על גבי אריזת המוצר, כי מוצרי חלב מסוימים המיוצרים על ידי הנתבעת, מכילים "חלב נוכרי", מהווה משום הטעיה מצד הנתבעת, כלפי כלל ציבור שומרי הכשרות, המקפידים על האיסור ההלכתי לצרוך מוצרי חלב המכילים "חלב נוכרי", היינו מרכיבי חלב, אבקת חלב או חלבוני חלב, המיוצרים בחו"ל ושאינם "חלב ישראלי".

אי סימון מוצרי החלב הרלבנטיים (גבינות מסוג סקי, יוגורט דנונה ועוד) כמכילים "חלב נוכרי", גורם לתובע ולחברי הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג, לצרוך מוצרי חלב האסורים למאכל על פי אמונתם הדתית, ללא ידיעה, שהם אכן אסורים לאכילה מבחינתם.

ההסדר קובע, כאמור, כי החל ממועד מסוים, עליו הוסכם, תסמן הנתבעת את המוצרים הרלבנטיים, כמכילים "חלב נוכרי" ובכך יתרצו התובע וחברי הקבוצה המקפידה על קיום האיסור בדבר צריכת "חלב נוכרי".

אלמנט ההטעיה, אם היה קיים כזה, (הנתבעת מכחישה את טענת ההטעיה) יוסר עם ביצוע הסימון, כאמור בהסדר, והתובע מצידו, בשמו ובשם חברי הקבוצה, מוותרים על הפיצוי הכספי אותו תבעו בגין עוגמת הנפש והנזקים הכלליים שנגרמו להם בעבר כתוצאה מאי הסימון, כמפורט בכתב התביעה.

פרטי ההסדר, לרבות שיעור הגמול שישולם לתובע ובא כוחו, גובשו, כאמור, על דעת שני הצדדים.

4.      היועץ המשפטי לממשלה סבור כי הסדר זה טעון בדיקת בודק אובייקטיבי שיחווה דעתו, האם ראוי הוא מנקודת מבטה של ה"קבוצה" אותה אמור התובע לייצג. 

ב"כ שני הצדדים מתנגדים לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. לדעתם, אין צורך בנסיבותיו של מקרה זה, ולנוכח תוכנו של הסדר הפשרה, במינוי בודק בטרם יאשר בית המשפט את הסדר הפשרה.

5.      נתתי דעתי להסתייגויות שהעלה היועץ המשפט לממשלה לגבי אישור הסדר הפשרה, והגעתי למסקנה, כי אין בהן כדי לדחות את אישור ההסכם עד לאחר בדיקתו על ידי "בודק" שימונה על ידי בית המשפט.

דעתי היא כי אופיו של ההסדר ותוכנו אינם מחייבים מינוי בודק בטרם יאושר על ידי בית המשפט.

עיקרו של ההסדר צופה פני עתיד, לאמור: הנתבעת מקבלת עליה את דרישת  התובע לציין באריזות מוצרי החלב הרלונטיים המיוצרים על ידה, את העובדה כי המוצר מכיל "חלב נוכרי".

"בתמורה" מוותרים, התובע וקבוצת התובעים הפוטנציאליים, על פיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בעבר כתוצאה מצריכה בלתי מודעת של מוצרים בלתי כשרים, מבחינתם.

הסדר זה הושג בטרם אושרה התובענה כייצוגית ולפיכך, ולאור הוראת סעיף      19(א) לחוק, על בית המשפט להשתכנע כי הוא "ראוי, הוגן וסביר" וכי "קיימות לכאורה שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

מלשון זו של הוראת סעיף 19(א) עולה כי על בית המשפט לשקול ולבחון את האינטרסים של כלל חברי קבוצת התובעים הפוטנציאלית ולא רק את האינטרסים הצרים של הצדדים המתדיינים. עליו לודא שאלה לא יקופחו ולא יופקרו ע"י התובע המייצג בשל טובות הנאה אישיות, כאלה או אחרות, שהובטחו לו, אם הובטחו, ע"י הנתבעת במסגרת הסדר הפשרה.

     6.    שקילה או בחינה כזו אינה טעונה, לדעתי, במקרה זה, בדיקתו או חוות דעתו של בודק "בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה"..., היינו בתחום הכשרות, שהרי, וכאמור, התובע וחברי הקבוצה באמצעותו, השיגו במסגרת ההסדר, את המירב או את העיקר, מבחינתם.

מיום אישור ההסדר ואילך יסומנו כל המוצרים, כאמור לעיל, ובכך יחדל "מעשה ההטעיה" (אם היה כזה). כל חברי הקבוצה ידעו, כתוצאה מכך, אלו מאכלים או מוצרים אינם כשרים מבחינתם, ויכלכלו את מעשיהם ואת צריכת מוצרי המזון, בהתאם.

תוהה אני מה יעלה ומה יתרום מינוי בודק, בנסיבות אלה, שהרי הנתבעת נענתה, במסגרת ההסדר, לדרישת התובע במלואה והסירה את ה"מפגע" מבחינת שומרי הכשרות, בסימון את שראוי לסמן על אריזות המוצרים הרלוונטים. בכך יוסר כל מכשול אפשרי מעיני המקפידים הקפדה יתירה על דיני הכשרות.

"ויתורם" של התובע וחברי הקבוצה הרלונטית באמצעותו, על פיצוי כספי בגין נזקי העבר, לא רק שאינו טעון בדיקה ע"י בודק, שמא יש בו משום פגיעה בחברי הקבוצה, שאינם מיוצגים בשלב זה, אלא שראוי ויתור זה לשבח.

יש בו כדי להצביע כי אין עיני התובע ו/או קבוצת התובעים הפוטנציאליים נשואות לבצע כסף ו/או לפיצוי כספי בגין נזקי העבר שנגרמו להם, לטענתם. די להם בתיקון הטעון תיקון מבחינתם, ובכך "בא לציון גואל".

את הויתור על הפיצוי הכספי שנתבע, בנסיבות אלה, ניתן לאשר אף ללא בחינה של מומחה או בודק. הבודק שיהיה מומחה בתחום הכשרות, כמצוות המחוקק, לא יתרום מנסיונו וידיעותיו בהכשרות, מאומה לגבי השאלה האם הויתור על הפיצוי הכספי ראוי והוגן בנסיבות הענין. מה עוד שלאור הכחשתה של הנתבעת את דבר קיומה של הטעיה מצידה, כלל לא ברור אם התובענה היתה מאושרת בסופו של יום כייצוגית ואם כן, מהו שיעור הפיצוי לו היתה זוכה קבוצת התובעים.

ודאי שאין מקום למינוי בודק על מנת לבחון האם ראוי שיעור הגמול שיפסוק בית המשפט לתובע ולבא כוחו, שהרי בסוגיה זו נתונה הסמכות הבלעדית לבית המשפט (סעיף 19(ו) לחוק).

במקרה זה אף לא קיים חשש לרקימת קנוניה בין התובע המייצג ו/או באי כוחו לבין הנתבעת על חשבון חברי הקבוצה הפוטנציאלית ואף לא חשש לניגוד עניינים בין טובתו האישית לבין האינטרס של חברי הקבוצה.

תנאי ההסדר, והגמול הצנוע יחסית שישולם לתובע ולבא כוחו בכלל זה, כפי שפורטו לעיל, מצביעים על כך.

בנסיבות אלה סבור אני כי הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים "ראוי הוגן וסביר" ויש לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין ללא צורך בחוות דעת של בודק קודם לכן.

יש לזכור: במהותו, הסדר הפשרה מגלם ויתורים הדדיים, ובמקרה זה אף של קבוצת התובעים הפוטנציאליים. ויתור על פיצויים שנתבעו, אשר כלל לא ברור אם היו נפסקים ע"י בית המשפט, "תמורת" תיקון התקלה או הסרת המפגע, כאמור לעיל, הינו ויתור סביר ראוי והוגן ואף למעלה מכך.

      7.   ההסדר משקף קיומה של שאלה מהותית המשותפת לכלל חברי הקבוצה הפוטנציאלית, היינו סוגיית סימון מוצרי חלב המכילים חלב נוכרי, המעסיקה והמטרידה קבוצה רחבה, אם כי לא גדולה מדי של צרכני מוצרי חלב (לפי הערכת ב"כ התובע מדובר בכ-10,000 איש).

לגבי קבוצה זו מקרב שומרי המצוות והכשרות, ההסדר שהושג הוא "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת", כאמור בסעיף 19(א) הנ"ל. ודאי שאין צורך בבודק על מנת להשתכנע בכך, שהרי וכאמור, התובע והקבוצה אותה הוא מבקש לייצג קיבלו למעשה את מבוקשם.

8.      לאור כל האמור וחרף הסתייגותו או התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, אני מאשר את הסכם הפשרה, כאמור בסעיף 19 לחוק ונותן לו תוקף של פסק דין. 

אני פוסק לתובע – המבקש ולבא כוחו גמול ושכ"ט עו"ד בסכומים עליהם הוסכם עם הנתבעת – המשיבה, היינו -.15,000 ₪ גמול לתובע ו-.35,000 ₪ כשכ"ט עו"ד לבא כוחו. לסכומים אלה יתווסף מע"מ.

המזכירות תמציא פסק דין זה לבאי כח הצדדים וליועמ"ש.

ניתן היום 26.3.08 בלשכתי בהעדר הצדדים.

ח.ס.