|
אסתר ששר
ע"י עו"ד גיא קדם
משרד עו"ד בן-צבי קורן ושות' התובעת
נ ג ד
1. וסטי 1992 בע"מ
2.ארנון מוזס
3.מרים נופך מוזס
4.ינון אנגל
ע"י עו"ד ליבליך הנתבעים
פסק דין
כללי
- התביעה נשוא ת.א. 5293/05 הוגשה במקורה ע"י מר מיכאל ששר ,ז"ל, מחברו של הספר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי" (להלן-המחבר). בתביעה נטען שהנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של המחבר הנ"ל ואת זכויותיו המוסריות בספר הנ"ל בכך שנתבעת 1 תחת הנהלתם של נתבעים 2-4, העתיקו מתוך ספרו הנ"ל קטעים רבים ומהותיים, תרגמה אותם לשפה הרוסית ללא רשות המחבר, שינתה וערכה אותם כרצונה ופרסמה אותם בעיתון וסטי. משנפטר התובע, תוקן כתב התביעה והתובעת עתה היא אלמנתו של המנוח הנ"ל[1], כמי שירשה את מלוא זכויותיו של בעלה[2].
- התביעה שלפנינו כללה במקורה סעדים למיניהם[3] שנזנחו בחלקם כבר בשלב ההוכחות[4] ולאחר מכן נזנחו גם בסיכומים. הסעדים הרלוונטיים, ככל שייקבע שהיתה הפרה של זכויות היוצרים וזכותו המוסרית של המחבר (לאור תצהיר העדות הראשית של התובעת ולאור הסיכומים בכתב מטעמה) הם כדלהלן:
א. פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים של המחבר ובגין הפרת הזכות המוסרית שלו בשלושה פרסומים שנטען שיש בהם משום הפרת זכויות המחבר..
ב. פיצויים בגין עוגמת הנפש הכרוכה בהפרת הזכויות הללו. כבר בשלב זה ייאמר שפיצויים בגין "עוגמת נפש" נבלעים בתוך הפיצויים הסטטוטוריים וגם אם יימצא שיש מקום לפסוק לתובעת פיצויים סטטוטוריים לא יהיה מקום לפסוק בנפרד פיצויים בגין נזקים לא ממוניים כמו "עוגמת נפש" בנפרד ובנוסף לפיצויים הסטטוטוריים.
- כאן יש להעיר במאמר מוסגר שבין הסעדים שהופיעו בכתב התביעה היה הסעד של מתן חשבונות[5] . בהחלטה שנתתי בבש"א 7968/05 קבעתי שיש למחוק סעד זה מכתב התביעה מטעמים שנתתי בהחלטתי. על כך (בין היתר) ביקש התובע רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי ובבר"ע 2055/06 נקבע שבאשר לסעד זה התובע "יוכל לזכות בסעד זה, לאחר שיוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש חשבונות". אלא שמסתבר "בסופו של יום" שלא הוכח קשר בין היקף המכירה של עיתון וסטי לבין הפרסומים נשוא התביעה. למעשה לא הוכח ולו לכאורה "כי הפרת הזכות היא שהניבה את הרווחים לעיתון, וכי קמה לו הזכות להשבת הרווחים ממכירת העיתון"[6] . זאת ועוד, הבקשה לסעד הנ"ל נזנחה בהוכחות ובסיכומים מטעם התובעת .
- התביעה דנן הוגשה כנגד חברת וסטי 1992 בע"מ (להלן-נתבעת 1) שהיא העורכת והמוציאה לאור של העיתון וסטי בשפה הרוסית, וכנגד נתבעים 2-4 כמנהלים ונושאי משרה בנתבעת 1. בהחלטה שנתתי באשר לבש"א 7968/05 הנ"ל הוריתי על החובה לתקן את כתב התביעה ברוח האמור בהחלטתי שאם לא כן נתבעים אלו יימחקו. ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 2055/06 התייחס אף הוא לנתבעים 2-4 וציין ש"אחריותם של נתבעים אלו תיבחן על פי דיני הנזיקין הכלליים"[7]. באותו פס"ד העיר ביהמ"ש ובצדק ש"ככלל, אין די בהיותו של אדם אורגן בחברה כדי להקים אחריות אישית לפעולות הנעשות בה". כבר בשלב זה ייאמר כי "בסופו של יום" מלבד ההוכחה שנתבעים 2-4 מכהנים כמנהלים בנתבעת 1 (וזאת באמצעות תדפיס רשם החברות[8]), לא הוכחה כל אחריות אישית בנזיקין של נתבעים 2-4. העובדה שהתובעת טענה בתצהירה לאחריותם של נתבעים אלו (לפי עצה משפטית שקיבלה)[9] עדיין אינה מטילה עליהם אחריות. העובדה שנתבעים אלו לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם לא מקים אחריות מצידם כלפי התובעת. לפיכך, כבר בשלב זה נדחית בזה התביעה כנגד נתבעים 2-4. אין צו להוצאות בגין התביעה כנגד נתבעים אלו מפני שההליך התרכז בנתבעת 1 ואחריותה בלבד. להלן תיבדק שאלת אחריותה של נתבעת 1 כלפי התובעת.
על מה נסובה התביעה?
- אין מחלוקת על כך שבשנת 2001 יצא לאור ע"י "משכל"- הוצאה לאור מיסודן של 'ידיעות אחרונות' ו'ספרי חמד' (להלן-משכל) ספרו של המנוח מיכאל ששר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי". בהתאם להסכם שנערך בין המחבר לבין משכל, הוענק למשכל רישיון להדפיס, להוציא לאור ולהפיץ את הספר הנ"ל בשפה העברית בלבד. מכאן שיתר הזכויות בספר, לרבות הזכות להדפיסו-כולו או חלקו-בשפות זרות, לבצע בו שינויי עריכה ולהפיצו, נותרו בידי התובע. המחבר נותר בעל הזכות להחליט האם תפורסם יצירתו, היכן תפורסם ובאיזו שפה ובאיזה אופן ייעשה פרסומה[10].
- התביעה נסובה על 3 פרסומים שצורפו כנספחים ג1-ג3 לכתב התביעה. נטען שביום 17.10.02 שהיה יום השנה להירצחו של רחבעם זאבי, ז"ל, הופיע התרגום המפר הראשון בגיליון סוף השבוע של עיתון ווסטי והתרגומים המפרים השני והשלישי פורסמו באופן עוקב בגיליונות סופי השבוע שלאחר מכן של העיתון הנ"ל[11].
- בהקשר לפרסומים הנ"ל נטען שלא רק שנעשה תרגום לרוסית של קטעים מהספר, אלא גם עריכה ושינוי של חלקים מתוכנו, הוצאת דברים מהקשרם המקורי, השמטת קטעים מהטקסט המקורי ושיבוש הטקסט ופגיעה בשלמותו ובתוכנו , ופגיעה במאפייניה ובמרכיביה של היצירה ושינוי העולה כדי פגיעה בכבודו ובשמו של המחבר והפרה של זכותו המוסרית של המחבר ביצירתו.
- עוד טענה התובעת שהיתה בפרסומים הנ"ל פגיעה בזכותו המוסרית של התובע, שיצירתו לא תשונה ולא תסולף, גם בכך, שטושטשה והועלמה האבחנה הברורה, שיצר המחבר בספרו, בין דעותיו ועמדותיו שלו לבין דעותיו ועמדותיו של גנדי בסוגיית הטרנספר , דבר שגרם למחבר לעוגמת נפש רבה. בהקשר זה נטען שהמחבר חשש שיצטייר בקרב הציבור ובקרב חוג מכריו כתומך ברעיון הטרנספר ולכן פעל ליצירת חציצה בין הבאת עמדותיו של איש שיחו (גנדי) לבין עמדותיו שלו, וייחס חשיבות רבה להדגשת הבדל זה. נטען שבפרסומים הושמטו הקטעים המבהירים את השוני המהותי בין דעותיו של המחבר לבין דעותיו של גנדי.
האם הפרה נתבעת 1 בפרסומים נשוא התביעה את זכות היוצרים של המחבר?
- הספר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי" הוא "יצירה ספרותית" כמשמעות הביטוי עוד בחוק זכות יוצרים, 1911 [ראו סעיף 35 (1) לחוק], ובמחליפו חוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007 [ראו סעיף 1 לחוק]. על תביעה זו חלות, נכון ליום הגשת התביעה ויום מתן פס"ד זה, הוראות חוק זכויות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים[12]. לפיכך, אפנה בפסק דין זה להוראות החקיקה הישנה הנ"ל , ורק לצורך השוואה אפנה להוראות החוק החדש ככל שיהיה צורך בכך. הזכות לתרגם יצירה והזכות לפרסם יצירה הן מהזכויות הייחודיות הניתנות לכל מחבר של יצירה [ראו סעיף 1(2)(א) לחוק זכות יוצרים, 1911] . פרסום של קטעים מיצירה כשהדבר נעשה שלא ברשותו של בעל זכות היוצרים ושלא לצרכי לימוד בבית ספר הוא בבחינת "הפרה" של זכות היוצרים [ראו סעיף 2(1)(IV) לחוק זכות יוצרים, 1911].
- לעניין השאלה שהצבתי לעצמי בפרק זה יש להשיב על כמה שאלות:
א. האם נעשה תרגום לרוסית מתוך הספר נשוא דיוננו?
ב. האם היה היתר מצד בעל זכות היוצרים לפרסם את הפרסומים נשוא התביעה?
ג. אם אגיע למסקנה שלא היה היתר לפרסם את הפרסומים, האם יש למפרסמת הגנה מההגנות שבחוק זכות יוצרים, 1911?
- קודם שאדון בשאלות שהצבתי לעצמי לדיון אציין שאף כי התביעה נסובה על 3 פרסומים, מדובר למעשה בפרסום אחד של פרק מהספר נשוא דיוננו שחולק ל-3 חלקים שפורסמו ב-3 פרסומים נפרדים. הטעמים לקביעה זו הם:
א. המומחה מטעם התובעת אישר שבסוף כל פרסום נרשם "הסיום יבוא[13]".
ב. מי שקורא את הפרסום השני (ת/6ב') מבין שהיתה התחלה קודמת בגיליון קודם וכך גם מי שקורא את הפרסום השלישי (ת/6ג') מבין שהוא המשך לפרסום או פרסומים קודמים[14].
ג. מי שקורא את הפרק השני או השלישי מבין שהוא צריך לחזור אחורה ולקרוא בפרק קודם כדי להבין על מה דיברו קודם[15].
ד. כפועל יוצא מהאמור לעיל, ככל שמגיע לתובעת פיצוי סטטוטורי הרי שיהיה מדובר בהפרה אחת ולא בשלוש הפרות שכן כבר נפסק בעניין זה בע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח ניניו, ז"ל ש"ההפרה אשר דן בה הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה ע"י הנתבע, ואין זה משנה מהו מספרם של האקטים שישמשו בהפרתה של אותה זכות[16]".
ה. ב"כ התובעת בסיכומי התשובה שלו הפנה לקטע מתוך פס"ד שגיא נ' ניניו[17] אלא שהקטע שצוטט החסיר כמה מילים החשובות לענייננו, אשר תודגשנה בציטוט. להלן מה שנקבע בפסה"ד הנ"ל :
" המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה (לסקירה ביקורתית ראה: ד"ר נ. זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, ירושלים-התש"ן, בעמ' 73-61). עם זאת, יש וכאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, יתכן לראות, במצבים מסויימים, כל פעילויות חוזרות כאלה, כמקימות עילות תביעה עצמאיות (ע"א 477/68, הופמן נ. מיכאלי-לויטל, פד"י כ"ג(55 ,52 ,(2, מול האות ה'; ד"ר זלצמן, שם, בעמ' 78-73). יהיה נכון לראות בדרך כלל בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות, ובענייננו זכות יוצרים, כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע באותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה."נ(ההדגשה שלי- י.צ.).
ו. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו לפסה"ד בעניין דקל נ' חשב[18] ולמד ממנו שכל פרסום מהווה אקט מפר של אחת מזכויות היוצרים שהופרו. ולא היא! בפס"ד זה הובהר שאם ישנה העתקה של חוברת המעדכנת את החוברת הקודמת, יהיה בהעתקת החוברת השנייה (המעדכנת) בבחינת העתקה חדשה וכך נאמר בעניין זה בפסה"ד[19]: "כל חוברת של דקל עומדת בפני עצמה, גם אם אין היא עבודת בראשית. כל חוברת נושאת עמה נתונים עדכניים שהם פרי עבודת ניתוח, איסוף נתונים, עיבודם ועדכון מידע ואלה מהווים חלק נכבד ומהותי מן החוברת. הנתונים העדכניים, אפילו משקלם מבחינה כמותית אינו גדול, הם הם הסיבה והטעם להוצאתה של חוברת חדשה ומעודכנת מעת לעת והם הסיבה לביקוש לחוברות אלה. מידת ההשקעה הכרוכה בהשגת המידע העדכני ופרסומו ומשקלו הסגולי של מידע זה מלמדת, כי כל חוברת מהוה עבודה נפרדת והעתקתה של כל חוברת (או חלק ממנה) מהווה הפרה נפרדת של זכות יוצרים נפרדת, על אף שהוצאתה של החוברת הראשונה כרוכה בעבודה רבה יותר מהוצאתן של החוברות הבאות אחריה, מבחינת ההשקעה בעיצוב החוברת, הסיווגים בה, הפורמט שלה וכיו"ב". לא זה המקרה שלפנינו שבו יש תרגום פרק שחולק ל-3 חוברות.
ז. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו ואף צירף לסיכומיו את פסה"ד בע"פ 70422/99 ( מחוזי-ת"א) כהן נ' בירמן וניסה ללמוד ממנו שכאשר יש העתקה של קטעים מיצירה אחת ושילובם ב-4 חוברות שונות הרי שיש לראות בכך 4 הפרות שונות. לא זה המקרה שלפנינו. המקרה שבע"פ 70422/99 עסק בהעתקה ב-4 חוברות לימוד שונות. אצלנו מדובר בפרסום פרק מתוך אותו ספר ב-3 חוברות שונות כאשר כל פרסום מהווה את המשכו של הפרסום הקודם וכאשר אפשר להבין שכל פרסום הוא המשכו של קודמו ואי אפשר לקרוא פרסום אחד ללא קודמו או קודמיו. למעשה ניתן להבין שמפאת חוסר מקום נעשתה החלוקה ל-3 פרסומים. במישור העקרוני ניתן היה לפרסם את הפרסום בפעם אחת.
ח. כפועל יוצא מהאמור לעיל, במקרה שלנו, יש לראות ב-3 הפרסומים בבחינת פרסום אחד, כאשר נאמר בכל פרסום שההמשך יבוא, כך שלא ניתן היה לקרוא את הפרסום השני ללא קריאת הפרסום הראשון ולא ניתן היה לקרוא את הפרסום השלישי ללא קריאת הפרסום הראשון והשני.
- אשר לשאלה האם נעשה תרגום לרוסית מתוך הספר נשוא דיוננו-הוגשה מטעם התובעת חוות דעתו של מיכאל לוברוב שהוא עצמו עו"ד ומשמש כמתורגמן מהשפה הרוסית לעברית ומהשפה העברית לרוסית בדיונים בכל הערכאות המשפטיות, כטענתו[20]. הנ"ל צירף לחוות דעתו טבלת השוואה בין הפרסומים והספר נשוא דיוננו. בטבלת ההשוואה המומחה הנ"ל התייחס למשפטים או לקטעים שהושמטו בפרסומים ומצבים בהם היה תרגום לא מדוייק. למעשה גם ללא חוות הדעת הנ"ל, בכתב ההגנה ישנה הודאה בכך שנעשה תרגום לרוסית מתוך הספר נשוא הדיון. בסעיפים 5-6 לכתב ההגנה ישנה התייחסות לכך שנעשה פרסום מתוך הספר נשוא דיוננו וצויין שהיה היתר לכך מהמנוח רחבעם זאבי, ז"ל (ולכך אתייחס בהמשך הדברים); וכך נאמר בסעיפים 5-6 הנ"ל :
"5. הנתבעת 1 קיבלה אישור לפרסם קטעים מהספר רחבעם זאבי ז"ל עצמו.
6. לנתבעת 1 היה ברור מעל לכל ספק כי פרסום קטעים מהספר שסופקו ע"י רחבעם זאבי ז"ל ראויים לפרסום על פי כל דין ואין בפרסומם פגיעה בזכות כלשהי של צד ג' " (ההדגשה שלי י.צ.).
- מעבר לכך ייאמר שבראש כל פרסום נכתב במפורש שמדובר בפרקים מתך הספר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי" ושמו של המחבר, מיכאל ששר ז"ל, מופיע גם הוא בראש הפרסום. לכן, התשובה על השאלה האם נעשה תרגום לרוסית מתוך הספר נשוא דיוננו היא חד משמעית חיובית.
- ומכאן לשאלה האם היה היתר מצד בעל זכות היוצרים לפרסם את הפרסומים נשוא התביעה- כפי שראינו לעיל, טענת ההגנה היתה שהמנוח רחבעם זאבי, ז"ל, נתן היתר לפרסם קטעים מהספר. לעניין זה הצהיר מר מיכאל בר, סמנכ"ל עיתון וסטי, ומי ששימש בתקופה הרלוונטית לפרסומים כמנהל כוח אדם בעיתון, שמר לב מאזין, איש הקשר של מפלגת "מולדת" למגזר הרוסי פנה לווסטי וביקש לפרסם את הפרסומים נשוא התביעה. בנוסף לכך, הובאה לעדות גב' יעל זאבי, אלמנתו של המנוח רחבעם זאבי,ז"ל, וזו הצהירה והעידה שבעלה המנוח הסכים שהספר "שיחות עם רחבעם זאבי" יתורגם לשפות זרות[21] וכן ש"למיטב ידיעתה וזיכרונה" , בעלה ביקש לפרסם קטע מתוך הספר אודותיו, אשר פורסם רק לאחר הירצחו[22]. אלא שלא ניתן להיבנות מטענת ההגנה הנ"ל. המנוח זאבי, ז"ל, לא היה בעל זכויות היוצרים בספר נשוא דיוננו. בעל זכויות היוצרים היה מיכאל ששר, ז"ל. במהלך השיחות שהיו לששר עם זאבי , השמיע האחרון את דעותיו ורעיונותיו, אך דעות ורעיונות אלה , אינם מוגנים במסגרת זכויות היוצרים[23]. מה שמוגן במסגרת זכות יוצרים היא היצירה שהיא הספר נשוא דיוננו. הפרסום ב-3 חלקים שנעשה במקרה שלנו היה פרסום של תרגום מתוך הספר נשוא התביעה אשר הביא קטעים מתוך רעיונותיו ודעותיו של גנדי[24]. לעניין זה כבר נאמר בספרם של קופינ'ר וסקון ג'יימס כדלהלן:
…”there is no reason of principle why the person who creates the work and the person who fixes the work should be the same. The function of creation and fixation are distinct. Copyright protects the effort of the author, and once he has created and expressed his work, it is immaterial how his work came to be fixed[25]".
מרגע שהדעות והרעיונות של גנדי שהושמעו בעל פה, קובעו בכתב באופן שנקבע ע"י המחבר מיכאל ששר, ז"ל, בספרו נשוא הדיון ומרגע שיש הודאה, ואין למעשה מחלוקת שהפרסום היה של קטעים מתוך הספר נשוא הדיון, הרי שבעל זכויות היוצרים הוא ששר, ז"ל ולא גנדי,ז"ל. לפיכך, היה על וסטי לקבל את רשותו של ששר,ז"ל, לפרסם תרגום של קטעים מהספר. הטענה שהנתבעת פעלה בתום לב, לא תסייע לה במקרה זה מפני שכדי ליהנות מהגנת תום לב, על המפר זכויות יוצרים להוכיח שלא ידע ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שקיימת בכלל זכות יוצרים ביצירה[26]. משנעשה התרגום מתוך הספר נשוא התביעה כאשר נרשם בו שכל הזכויות שמורות ל"משכל" שהוא המו"ל, היה על הנתבעת לפנות לפחות למשכל, בטרם ביצוע התרגום, וזו היתה צריכה להפנות את הנתבעת למחבר[27].
האם יש למפרסמת הגנה מההגנות שבחוק זכות יוצרים, 1911?
- ההגנה שבה מדובר היא בסעיף 2 (1)(I) לחוק זכות יוצרים ,1911 אשר קובעת מספר מעשים שלא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים. אחד המעשים הוא: "כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית". לטענת הנתבעים נהנה הפרסום ב-3 חלקים נשוא דיוננו מהגנת "טיפול הוגן" בשל היותו "ביקורת", "סקירה" או "תמצית עיתונאית". לדעתי אין הפרסומים הנ"ל נהנים מהגנת "פרסום הוגן". ברע"א 2687/92דוד גבע נ' חברת וולט דיסני[28] (להלן-פס"ד גבע) נקבעו התנאים לשיש להוכיחם כדי ליהנות מההגנה הנ"ל וכך נאמר בפסה"ד:
"מנוסחו של סעיף I)(1)2) (ר' לעיל) עולה, כי לתחולת החריג הגלום בו נדרש קיומם של שני תנאים. האחד: שהשימוש בו מדובר יהא למטרת לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה או תמצית עיתונאית; ואילו השני: שהטיפול בחומר המוגן במסגרת שימוש זה יהיה הוגן. לשון הסעיף מצביעה על כך שמדובר בתנאים מצטברים; ויודגש: טיפול הוגן כשלעצמו איננו מבטיח הגנה. זהו תנאי הכרחי אך לא מספיק. על השימוש ליפול בגדר אחת מן המטרות המפורטות בסעיף, ורשימת המטרות היא רשימה סגורה וממצה (ר' ע"א (ת"א) 178/79 הלינגר נ' אסתרון, פ"מ תש"ם (ב) 52 ,45; וכן: ר' א' בלום זכות יוצרים (תשט"ז) 180). לפיכך, השאלה אם שימושו של המבקש בדמותו של ד.ד. היא בגדר בקורת ושאלת הגינות טיפולו בדמות הן שתי שאלות נפרדות, שרק תשובה חיובית על שתיהן תמנע את סיווג השימוש כהפרה".
- בפס"ד גבע הנ"ל נקבע ש"למונח "בקורת" מספר פירושים: משתמשים בו הן במשמעות הצרה של "הערכה שלילית מתוך ראית חולשות ופגמים", והן במשמעויות כלליות יותר - "בחינה ובדיקה", או - "הערכה וניתוח של דברים מתוך נקודות ראות שונות". נראה כי לעניין סעיף I)(1)2) מתאים ביותר הפירוש האחרון". עיון בפרסומים נשוא דיוננו מראה כי אין בהם הערכה וניתוח של הדברים מתוך נקודות ראות שונות. מה שמופיע בפרסומים הוא תרגום קטעים מהספר אשר לפי חוות הדעת של מומחה חלקם משמיט משפטים או קטעים ובחלקם תרגום לא מדוייק. אך לא הופיע בהם הערכה וניתוח של הדברים מתוך נקודות ראות שונות. הנתבעים עצמם בסיכומיהם הודו בכך שלא היתה הערכה וניתוח של הדברים. לטענתם, בסעיף 39 לסיכומיהם : "מדובר בפרסום קטעים מספר בהם ניתן ביטוי לדעותיו הפוליטיות הקיצוניות והשנויות במחלוקת של גנדי, ז"ל, אשר הנתבעים ראו חשיבות רבה בפרסומן בקרב קוראי העיתון. הדברים הוצגו בעיתון ביום השנה להירצחו גם על מנת לעורר פולמוס בקרב ציבור קוראי הרוסית בארץ על דעותיו הפוליטיות והחברתיות של גנדי, ז"ל " (ההדגשה שלי י.צ.). היינו הנתבעים פרסמו קטעים ללא ביקורת, כך שאינם יכולים בפרסום אשר כנ"ל ליהנות מההגנה של טיפול הוגן לצורך ביקורת.
- גם הביטויים "סקירה" או "תמצית עיתונאית" אינם באים להתיר למסקר או לעיתונאי להעתיק העתקה גרידא (גם אם על דרך של תרגום) של יצירה כלשהי. בסקירה ותמצית עיתונאית, ככל שרואה המפרסם לנכון להעתיק קטעים מיצירה מבלי להסתפק בדיווח על תוכנם,כדי שיהנה מההגנה של "טיפול הוגן", עליו לתבלם ב"הערכה וניתוח של הדברים מתוך נקודות ראות שונות " . התכלית החקיקתית במתן ההגנה של "שימוש הוגן" באה לבטא את הצורך להגן על "מעתיק" כאשר העתקתו נעשתה למטרה שאינה נופלת בחשיבותה מהמטרה שעניינה הגנה על המחבר. המטרה היא לאפשר לציבור לדעת על קיומה של יצירה וזאת ע"י סקירה או תמצית עיתונאית, ו/או להציגה בציבור תוך ביקורת . העתקות שבאות למטרות הנ"ל כאשר מדובר בהעתקת "קטעים נבחרים" ספורים ולא חלק מסיבי ביצירה (כגון: פרק שלם מהיצירה מתוך כמה פרקים), מתיישבת עם אחת מהמטרות של קיומה של "יצירה" והיא הפצתה לציבור. אך מקום שנעשית העתקה (גם אם על דרך תרגום) של פרק מתוך ספר (וזה המקרה שלפנינו), העתקה אשר כזו כאשר אינה מלווה בהערכה וניתוח של הדברים או "ביצירתיות" כלשהי, נחשבת להעתקה גרידא שאין מקום ליתן לה הגנה; העתקה שכזו היא הפרה של זכויות היוצרים של המחבר שאינה נהנית מהגנת "טיפול הוגן". בפס"ד גבע הנ"ל מציע ביהמ"ש לבחון את שאלת "מטרת השימוש ואופיו", כדי לקבוע אם יש "טיפול הוגן" ולהפעיל שני פרמטרים: " מחד גיסא - אופיו המסחרי של השימוש, להבדיל משימוש שלא למטרות רווח, ומאידך גיסא - תרומתו של השימוש לקידום ערכים אחרים החשובים לחברה (חינוך, תרבות, יצירתיות, מחקר וכיו"ב). ככל שישא השימוש אופי מסחרי יותר, ייטה בית המשפט לסווגו כבלתי הוגן. לעומת זאת, ככל שיהא השימוש יצירתי יותר ויקדם מטרות חדשות, שונות מאלה של היצירה המקורית, תגבר הנטייה להכשירו". הפעלת פרמטרים אלו על המקרה דנן תראה שמדובר בשימוש בעל אופי מסחרי כאשר תרומתו לקידום ערכים אחרים לא קיימת מפני שהפרסום נעדר "יצירתיות" כלשהי לעומת היצירה המקורית. פרסום אשר כזה פוגע בזכויות היוצרים של המחבר בשל כך שיצירתו הועתקה (על דרך של תרגום) גרידא. כל פרשנות אחרת ל"טיפול הוגן" למעשה תעקר את ההגנה מתוכנה ויהיה בה כדי לפגוע במחברים.
האם הפרה נתבעת 1 בפרסומים נשוא התביעה את זכות היוצרים של המחבר?
- כדי שייקבע שהיתה הפרה של זכותו המוסרית על המחבר או מי מטעמו להוכיח את התנאים שבסעיף 4א(2) לפקודת זכות יוצרים שלפיו "מחבר זכאי שלא ייעשה ביצירתו כל סילוף, פגימה או שינוי אחר, או כל פעולה שיש בה משום הפחתת ערך ביחס לאותה יצירה, העלולה לפגוע בכבודו או בשמו של מחברה". במילים אחרות, לא די שיש להוכיח שנעשה שינוי, פגימה או שינוי ביצירה, אלא שיש להוכיח שאלה עלולים לפגוע בכבודו או בשמו של המחבר. במקרה דנן, באמצעות המומחה מטעמה הוכיחה התובעת שבפרסומים היו כמה משפטים או קטעים שהושמטו בפרסומים ומצבים בהם היה תרגום לא מדוייק. אלה השמטות ושינויים שלא היה בהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של המחבר. היתה טענה אחת שלמעשה חזר ב"כ התובעת וטען לגביה בסיכומי התשובה[29] והיא"שלא היתה התייחסות בפרסומים לעובדה שהודגשה בספר נשוא הדיון שיש "הבדל תהומי בין דעותיו לבין אלה של גנדי,ז"ל". באשר לטענה זו, דעתי היא שזכותו המוסרית של המחבר, המנוח, לא נפגעה ולא היתה צריכה להיפגע מהטעמים הבאים:
א. הפרסומים התייחסו לגנדי ולדעותיו ולא מחבר הספר ודעותיו. בשום מקום בפרסומים לא נאמר שמדובר בהצגת דעתו של מיכאל ששר על דעותיו של גנדי. זו לא היתה מטרת הפרסומים.
ב. המטרה האחת והיחידה של הפרסומים היתה, כפי שנטען ע"י הנתבעים "ליתן ביטוי לדעותיו הפוליטיות הקיצוניות והשנויות במחלוקת של גנדי, ז"ל, אשר הנתבעים ראו חשיבות רבה בפרסומן בקרב קוראי העיתון. הדברים הוצגו בעיתון ביום השנה להירצחו גם על מנת לעורר פולמוס בקרב ציבור קוראי הרוסית בארץ על דעותיו הפוליטיות והחברתיות של גנדי ז"ל[30] ".
ג. אין רלוונטיות לתחושתו הסובייקטיבית של המחבר ובני משפחתו, בדיוק כשם שאין רלוונטיות לתחושה הסובייקטיבית של מי שתובע בהליכי לשון הרע. המבחן שצריך להיות מופעל לעניין השאלה אם היתה או לא היתה פגיעה בזכותו המוסרית של מחבר יצירה, צריך להיות מבחן שיפוטי אובייקטיבי. היינו, האם בעיני המסתכל מהצד, היה בפרסום לפגוע בכבודו או בשמו של המחבר.
ד. המחבר דנן, לא הוצג בפרסומים כמי שתומך ברעיון הטרנספר או כמי שמזדהה עם דעותיו של גנדי. לדעותיו הפוליטיות של המחבר לא היתה כל רלוונטיות בפרסומים אשר למעשה התרכזו באישיותו ודעותיו הפוליטיות של גנדי, ז"ל.
ה. מעבר לכך ייאמר, שנכתב במפורש בראש הפרסום שמדובר בקטעים מתוך הספר נשוא הדיון. שמו של המחבר מופיע בראש הפרסום. הפרסום בא כדי להביא בפני הקוראים את דעותיו של גנדי ולא את דעותיו של התובע.
ו. מכל הטעמים האלו גם יחד, אני דוחה את הטענה שנפגעה או היתה בכלל צריכה להיפגע זכותו המוסרית של התובע בפרסומים נשוא התביעה. אין כל הוכחה לכך, שנפגע מבחינה משפטית אובייקטיבית כבודו או שמו של המחבר.
שאלת הפיצוי בגין הפרת זכות היוצרים
- במקרה שלפנינו התביעה היתה לפיצויים ללא הוכחת נזק. לכן, התובעת לא היתה צריכה להוכיח קיומו של נזק כלכלי כלשהו מן הפרסום ב-3 חלקים שנעשה. הכלל הוא שדי בהוכחת עצם ההפרה כדי שתקום הזכות לפיצויים סטטוטוריים. כאן יש להבהיר שפיצויים סטטוטוריים אינם פיצויים עונשיים. סעיף 3א' לפקודת זכות יוצרים קובע שאם "לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים". הואיל ובמקרה דנן נעשה, כפי שהבהרתי לעיל, פרסום אחד אשר התפרס על פני 3 חוברות של תרגום לרוסית של פרק מתוך ספר שפורסם, וזאת מבלי קבלת רשותו של המחבר, יש מקום לפסוק לאלמנתו של המחבר (התובעת) את הפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור המקסימאלי הניתן בגין כל הפרה.
- לפיכך, הנני דוחה את התביעה כנגד נתבעים 2-4 ומחייב את נתבעת 1 לשלם לתובעת סכומים כדלהלן:
א. סך של 20,000 ₪. הסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
ב. נוכח הסכום שנפסק לעומת הסכום נשוא התביעה, 1/9 מאגרות המשפט.
ג. החזר אותו חלק מהוצאות ההקלטה שנשאה בה התובעת.
ד. שכ"ט עו"ד בשיעור של 4,000 ₪ + מע"מ
על המזכירות לשלוח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן בהעדר הצדדים היום 31.3.08 כד' באדר ב' התשס"ח.
יואל צור, שופט
סגן הנשיא
[1] ראו בקשה לחילופי בעל דין שהוגשה בבש"א 6469/06
[2] ראו צו ירושה ת/1 שצורף לתצהיר העדות הראשית של התובעת.
[3] ראו סעיף 42 לכתב התביעה
[4] ראו הסעדים שהתבקשו בסעיפים 25-27 לתצהיר העדות הראשית של התובעת.
[5] ראו סעיף 42.2 לכתב התביעה.
[6] ראו סעיף 13 בתחתית עמ' 13 לפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 2055/06.
[7] ראו סעיף 15 קטע ראשון לפסה"ד בבר"ע 2055/06 הנ"ל.
[8] ראו סעיף 9 לתצהיר העדות הראשית של התובעת ונספח ת/5 לתצהיר התובעת.
[9] ראו למשל סעיף 13 לתצהיר התובעת
[10] לעניין זה ראו ההסכם שבין המחבר לבין ההוצאה לאור "משכל" אשר קובע בסעיף 3 שהמחבר מוכר למו"ל את הרישיון הבלעדי להדפיס, להוציא לאור את הספר בעברית בלבד. לאמור, ששאר הזכויות בספר לרבות הזכות לתרגמו ולפרסם את התרגום נותרו בידי המחבר בלבד.
[11] המדובר הוא בפרסומים במוסף "חלונות" (אוקנה) של העיתון וסטי מהתאריכים 17.10.02, 24.10.02 ו-31.10.02
[12] חוק זכות יוצרים,התשס"ח-2007 ייכנס לתוקף ב-25.5.2008 (ראו סעיף 77 לחוק הקובע שהחוק ייכנס לתוקף 6 חודשים לאחר פרסומו ופרסומו היה ב-25.11.2007) .
[13] ראו מוצגים ת/6א'-ת/6ב' וכן דברי המתורגמן-המומחה מטעם התובעת בעמ' 31-32 לפרוט'
[14] דברי המתורגמן-המומחה מטעם התובעת בעמ' 31-32 לפרוט'
[15] דברי המתורגמן-המומחה מטעם התובעת 33 ש'23 עד עמ' 34 ש' 1
[16] ראו ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח ניניו, ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 266/7.
[17] ה"ש 16 דלעיל בעמ' 269-270
[18] ע"א 3616/92 דקל נ' חשב, פ"ד נא(5) 337
[19] ראו ה"ש 18 דלעיל בסעיף 14 לפסה"ד
[20] סעיף 5 לחוות דעתו של מיכאל לוברוב.
[21] ראו סעיף 1 לתצהירה של גב' יעל זאבי.
[22] ראו סעיף 2 לתצהירה של גב' יעל זאבי.
[23] ראו סעיף 7ב'1 לפקודת זכות יוצרים וכיום סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים,התשס"ח-2007
[24] בסיכומי ההגנה נאמר בעניין זה במפורש בסעיף 8 לסיכומים (ראו עמ' 2) ש"מקריאה של הפרסום מובן מאליו שמדובר בדעותיו ו/או בדבריו של גנדי,ז"ל ולא בדעותיו ו/או דבריו של מיכאל ששר ,ז"ל, כמו שמובן מאליו שמדובר בקטעים מתוך ספר על גנדי שכתב ששר ז"ל " (ההדגשה שלי-י.צ.).
[25] Copinger and Skone James on Copyright, p. 102-103
[26] ראו ע"א 241/55 דפוס גיאוגרפיקה נ' מסדה בע"מ, פ"ד יא' 890.
[27] במאמר מוסגר ייאמר שבדף הראשון של הספר נרשם בין היתר ש"אין לתרגם ממנו...ללא אישור בכתב מהמוציא לאור". אלא שמשכל, לפי החוזה שבינה לבין המחבר קיבלה זכויות יוצרים רק בגין נוסחו העברי של הספר בעוד שזכות התרגום וההפצה של התרגום נשמרו בידי המחבר, וכיום יורשיו.
[28] ברע"א 2687/92דוד גבע נ' חברת וולט דיסני, פ"ד מח(1), 251 ,עמ' 272-273.
[29] ראו סעיפים 51-52 לסיכומי התשובה מטעם הנתבעת.
[30] ראו סעיף 39 לסיכומי הנתבעים.
|
|
