מהו הון מניות ?

סעיף 1 לחוק החברות קובע כי מניה היא אגד של זכויות הנקבע בדין ובתקנון. בד"כ הזכויות הנצמדות למניה הן הזכות להצביע באספה הכללית, הזכות להשתתף ברווחי החברה (דיבידנד) והזכות להשתתף בשיירים שישארו בחברה בתום הפירוק. על זכויות אלו ניתן להתנות בהסכמה מוקדמת של בעלי המניות.

ההון הרשום הוא ההון המקסימלי אותו יכולה החברה למכור. כאשר מקימים חברה, ישנה אפשרות, לקבוע כי ההון הרשום יהיה גדול מהון המניות שיחולק בפועל- בחריג שתקנון החברה נוסח בהתאם. ההון הרשום, בד"כ נקבע לסכומים גבוהים, כדי שלא יתעורר צורך לקבל החלטה להגדיל אותו. בעבר, חברה הייתה משלמת אגרה שנתית ע"פ גודל ההון הרשום שלה. היום להון הרשום אין כמעט משמעות, מלבד, טכנית, המגבלה של החברה להנפיק מניות. יש לזכור כי ניתן להגדיל הון רשום ע"י שינוי בתקנון החברה. 

בהמשך לאמור לעיל,  להיקף ההון רשום אין כמעט משמעות מעשית על מצבה של החברה כיום. האלמנט שקובע הוא כמות המניות שנלקחו ע"י בעלי המניות, קרי- המניות המונפקות או במילים אחרות ההון המונפק. הון יכול להיות מונפק גם בפרמיה, זהו הון שהונפק מעל הערך הנקוב שלו. כמו כן ייתכן שההון מונפק בנכיון- הון שהונפק מתחת לערך הנקוב שלו, למשל כאשר החברה נמצאת בהפסדים וערכה יורד.

ההון הנפרע, כשמו כן הוא, זהו הון שהונפק והתשלום עליו נפרע- למשל אם בעל מניות קנה 50 מניות של שקל מחברה, אך הפקיד בקופת החברה רק 30 שקלים, הרי ש 20 שקלים הוא חב לחברה. במצב  כזה 30 ₪ הם הון נפרע. שאר 20 השקלים הינם הון בלתי נפרע. בחברה מוגבלת, בעלי המניות ערבים לחברה בסכום ההון המונפק בניכוי ההון הנפרע, קרי בניכוי הסכום ששילמו לחברה בגין המניות שהנפיקה להם.

לשם הנוחות בגלל עליות וירידות בערך המניה, הערך הנקוב של המניה נותר תמיד אותו ערך נקוב- שווי המניה יכול לעלות או לרדת, ולכן קביעת הערך הנקוב של המניה נעשית בצורה שרירותית. כוח ההצבעה של בעל המניות בחברה הוא בד"כ ע"פ ערך נקוב כפול מספר מניות בהן מחזיק בעל המניות. החוק מאפשר להקים חברה שאין לה הון של מניות כי אם מספר מניות. המחוקק הגיע למסקנה, שבמקום לתת ערכים למניות, ע"י הכפלת מספר המניות בערך המניה, מותר לחברה להקים עצמה גם ללא הון מניות, כי אם פשוט ע"י מניות ללא סכומים.בחברות שהוקמו בשיטה זו הכוח בחברה נמדד ע"פ כמות ולא ע"פ ערך.