|
מאת עו"ד איריס פרחי
הוכחת כתבי בי דין בבית המשפט לתביעות קטנות:
כאשר מעלים טענות בכתב בי דין יש להוכיחם באמצעות אסמכתאות. על בעל הדין לצאת מנקודת הנחה שבית המשפט מונחה על פי הכלל: "כל הטוען עליו הראייה".
כאשר בעל דין טוען טענות שאינן מעוגנות במסמכים, חוות דעת, קלטות, תמונות וכד' - טענותיו נטענות בעלמא.
מה יעשה בעל דין שאינו מצויד בראיות?
בית המשפט יבחן את מהימנות ואמינות בעל הדין. אם יתרשם שבעל דין דובר אמת – בעוד הצד השני מגמגם, יעדיף את גרסתו.
כאשר לפתחו של בית המשפט מונחות שתי גרסאות סותרות, יבחן בית המשפט את הראיות ומהימנות הצדדים. מהימנות נקבעת על פי התנהגות הצדדים והעדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשפט – סעיף 53 לפקודת הראיות.
בית המשפט מתרשם מבעל הדין אופיו וטיב התנהגותו על דוכן העדים. הצורה בה מגולל את עדותו, האם באופן שוטף, מגומגם, מקוטע, מהוסס, רהוט, נימת דיבורו ותווי פניו – כל אלה נלקחים בחשבון על ידי בית-המשפט.
בית המשפט ידחה תביעה שלא הוכחה כדבעי ושעדות בעל הדין לא נשמעה אמינה. כאשר תביעה נדחית בית המשפט עלול לחייב את בעל הדין בהוצאות משפט.
מה אם בעל הדין נמנע מהבאת ראיה?
הימנעות מהבאת ראיה עלולה לפעול לרעת בעל הדין.
בית המשפט יפרש אי הבאת ראיה לחובתו של בעל הדין וכמי שלקח בחשבון שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת לחובתו ומכאן הימנעותו.
תביעות מנופחות:
רוב התביעות המוגשות לבית המשפט לתביעות קטנות מנופחות ומוגזמות. בעלי דין נוקבים בסכומים מופרזים, סתמיים, שרירותיים וחסרי אחיזה במציאות. תביעות רבות אינן מושתתות על ראיות ואסמכתאות.
רוב בעלי דין מבקשים בכתב תביעה פיצוי בגין הוצאות טלפון, נסיעות, אובדן ימי עבודה, שכר טרחת עו"ד ועוגמת נפש.
כל עוד הוצאות אלו לא הוכחו במסמכים בית המשפט יידחה אותם בהעדר ראיות.
זכור: הוכחת – קבלת. לא הוכחת – לא קבלת.
|
